גיל המעבר מגיע באופן טבעי ברגע שהשחלות מפסיקות לייצר אסטרוגן ופרוגסטרון. עקב כך הדימום הוסתי מופסק בגילאי 47 – 54 (ממוצע 52).
- הפסקת הווסת אשר מתרחשת בד"כ כאשר האישה מגיעה לגיל 50, 6-12 חודשים ללא מחזור חודשי.
- התקופה הקודמת למנופאוזה נחשבת לפרי מנופאוזה והתקופה לאחר המנופאוזה נחשבת לפוסט מנופאוזה.
- במשך תקופת הפרי מנופאוזה, נשים רבות מבייצות באופן לא רגיל כתוצאה מהפרשה לא מספקת של אסטרוגן או "התנגדות" של הזקיקים הנותרים להביא לביוץ.
- מנקודת המבט הרפואית, המערבית- מנופאוזה נחשבת כמחלה ולא כתהליך פיזיולוגי נורמאלי, וזה בניגוד מוחלט לפרספקטיבה של הרבה תרבויות שבהן המנופאוזה היא חלק טבעי של מהלך החיים ואירוע חיובי בחייה של האישה.למעשה בתרבויות רבות בעולם רוב הנשים לא חוות סימפטומים הקשורים למנופאוזה.
- השאלה היא: האם תחליפי הורמונים הכרחיים??
תהליך הטיפול הרפואי במנופאוזה כולל תחליפי הורמונים, שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון.
חלק מן הנשים עוברות את השלב ללא בעיה, אחרות עלולות לחוות תסמינים שונים כגון גלי חום והזעות לילה, הפרעות שינה, חרדה ודיכאון, יובש וכאב בנרתיק, וסת לא סדירה, ירידה בתשוקה המינית, עייפות, כאבי פרקים ועוד.
טיפול קונבנציונאלי בתסמיני גיל המעבר
הגישה הקונבנציונאלית מתייחסת לתקופה זאת כאל מחלה והטיפול בה הוא איזון הורמונאלי חליפי.
בהרבה מקרים חלק מן התסמינים מוקלים ע"י הטיפול ההורמונאלי חליפי.
טיפול באסטרוגן היה הטיפול המועדף בשנות ה-70 .התברר שטיפול ארוך טווח באסטרוגן העלה את הסיכון להתפתחות סרטן האנדומטריום (רירית הרחם). חברות תרופות ורופאים המליצו על מתן אסטרוגן בשילוב עם פרוגסטרון ופרוגסטין שהפחית את הסיכון לסרטן האנדומטריום, אבל לא הפחיתו את הסיכון לסרטנים אחרים.
שימוש קצר מועד בטיפול הורמונאלי חליפי אכן מספק במקרים מסוימים הקלה זמנית בסימפטומים
אך ודאי שלא נותן מענה אמיתי וארוך טווח.
מתן לטווח ארוך לא מוצדק בגלל שהסיכון גובר על התועלת. יוצאות מן הכלל נשים עם סיכון גבוה לפתח אוסטיאופורוזיס או שיש להן כבר אוסטיאופורוזיס, מאחר שאסטרוגן ופרוגסטרון הראו אפקט מועיל כנגד איבוד עצם.
תסמיני גיל המעבר – הגישה הנטורופתית
ריבוי המחקרים בדבר התוצאות השליליות של הטיפול בתוספים כימיים מדרבן נשים לפנות אל הרפואה הטבעית בחיפושן פתרון עם פחות תופעות לוואי.
הטיפול הנטורופתי מתייחס לתסמינים אלה, אך גם למערכות נוספות שיכולות להיות מעורבות כגון מערכת עיכול שאינה מפנה עודפי אסטרוגן וגורמת להצטברות האסטרוגן בגוף, כבד שאינו מבצע באופן אופטימאלי נטרול רעלים, מערכת חיסון שאינה מתפקדת כראוי.
בנוסף חשוב לתת את הדעת לשינויים הפיזיולוגיים בגיל המעבר אשר מגבירים סיכון למחלות לב, סרטן, אוסטיאופורוזיס.
התוכנית הנטורופתית משלבת המלצות תזונתיות הן להתמודדות עם תסמיני גיל המעבר והן למניעת מחלות אחרות כמצוין, צמחי מרפא לאיזון המערכת ההורמונאלית, תוספי מזון במצבי חסר, הומיאופתיה וכמובן תרגול גישות שונות להתמודדות עם השינויים הרגשיים בגיל המעבר. זוהי תקופה המאופיינת לא רק בשינויים פיזיים, אלא גם בנושאים כגון "פוריות", "נשיות", "ערך עצמי" ועוד.
תמיכה נכונה מסייעת להיכנס לשלב זה במעגל החיים ממקום הרבה יותר שלם ושלו.
ההמלצות התזונתיות הן דיאטה צמחונית, עם דגש מיוחד על מזונות עשירים בפיטו אסטרוגנים, הורדת מזונות מן החי וצריכה מוגברת של פירות וירקות. בין המזונות החשודים ביותר לפגיעה בתקינות מערכת העיכול – חיטה ומוצריה וחלב ומוצריו.
- מזון מלא ואורגני עד כמה שאפשר
- הימנעות מאכילת מזון מטוגן, מושחם, שרוף,שומנים מוקשים וכמות גדולה של מזון מן החי
- הימנעות מצריכת סוכר, מזון מעובד, המכיל כימיקלים, חומרים משמרים, צבעי מאכל
- הפחתה בצריכת אלכוהול,קפה ותה. לא לשתות יותר מיחידה אחת של אלכוהול = כוס יין .
- להמעיט בבישול – הורס אנזימים ומפחית את פעילות הפיטו כימיקליים.
לפעילות פיזית קבועה יש השפעה ויכולת להפחית את תדירות גלי החום.
בנוסף הפעילות הגופנית מפחיתה את הסיכון לחלות באוסטיאופורוזיס, מחלות לב וכלי דם וסרטן, מפחיתה לחץ הדם, מפחיתה רמות כולסטרול בדם, מעלה את רמת הסבלנות ורמת האנרגיה.
התנועה מקטינה את אחוז רקמת השומן התת עורי של הגוף. רקמה זו מייצרת את עיקר האסטרוגן לאחר הפסקתהוסת ואסטרוגן זה הופך להיות משמעותי בעיקר אם רקמה זותופסת נפח גבוה.
מומלץ לבצע פעילות גופנית 30 דקות, 3 פעמיים בשבוע.
אני מזמינה כל אחת מכן, הנכנסת לתקופת גיל המעבר, להגיע למפגש היכרות הכולל ראיון מקיף בסופו תבנה תוכנית שתסייע לך להיכנס לשלב זה בחייך הרבה יותר חזקה פיזית ונפשית.
