התסמונת המטבולית – הטיפול הטבעי
תסמונת מטבולית – הגדרות
התסמונת המטבולית מוגדרת כמקבץ של גורמי סיכון המגבירים את הסבירות להתפתחות של מחלות לב טרשתיות, סוכרת מבוגרים ומחלות כליה כרוניות. התסמונת המטבולית שכיחה בשל העלייה המדאיגה בשיעורי עודף המשקל. התסמונת ניתנת למניעה ולעיכוב הידרדרות בעיקר באמצעות שינויים באורח החיים.
תסמונת מטבולית – גורמי סיכון
גורמי הסיכון הבולטים הם השמנת בטן, פרופיל שומנים לא מאוזן, יתר לחץ דם, רמות גלוקוז בדם גבוהות, הפרעות קרישת הדם ותהליך דלקתי כרוני.
בשנת 2005 ארגון הלב האמריקאי (
AHA) בשיתוף הארגון הלאומי ללב, ראיות ודם (
NHLBI) הציג את הקריטריונים לאבחנת התסמונת המטבולית. התסמונת מאובחנת בנוכחותם של 3 גורמי סיכון ומעלה מן הרשימה הבאה:
-
השמנה מרכזית – היקף בטן גבוה מ – 102 ס"מ/גברים, 88 ס"מ/נשים
-
רמות טריגליצרידים בדם – רמות גבוהות מ - mg/dl 150 או מטופל המצוי בטיפול תרופתי לעודף טריגליצרידים
-
רמות כולסטרול מסוג HDL נמוכות מ – mg/dl 40/גברים, ונמוכות מ - mg/dl 50/נשים או מטופל המצוי בטיפול תרופתי ל – HDL נמוך
-
יתר לחץ דם – לחץ דם סיסטולי גבוה מ- mmHg 130, דיאסטולי גבוה מ – mmHg 85 או מטופל המצוי בטיפול תרופתי ליתר לחץ דם
-
חוסר איזון ברמות הגלוקוז בצום – רמות גלוקוז 100- 125 mg/dl או מטופל המצוי בטיפול תרופתי לסוכרת.
הסיכון למחלות לב, סוכרת ושבץ נמצא במתאם למספר גורמי הסיכון. התסמונת המטבולית מגבירה את הסיכון למחלת לב פי 2 ולסוכרת פי 5.
גורמי סיכון נוספים מגבירים את הסיכון למחלות לב – רמות
LDL גבוהות ועישון, למרות שאינם שייכים לתסמונת המטבולית.
תסמונת מטבולית – מנגנונים
מניחים כי התסמונת המטבולית היא תוצאה של שילוב מספר הפרעות מטבוליות כגון עודף משקל והשמנה, היעדר פעילות גופנית ותנגודת לאינסולין. תנגודת לאינסולין ועודף אינסולין בדם עומדים כנראה בבסיס התסמונת המטבולית.
גורמי סיכון נוספים שאינם תחת שליטתנו הם הגיל המבוגר והנטייה המשפחתית לתנגודת לאינסולין.
עודף קרישת הדם ודלקת כרונית בגוף, אלה שני מצבים נוספים השכיחים מאוד בתסמונת המטבולית, ועדיין קשה לומר האם הם גורמים או שהם תוצאה של התסמונת המטבולית.
גורמים נוספים שעלולים לתרום לתסמונת המטבולית הם
הכבד השומני, תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אבני כיס מרה ודום נשימה בשינה (
sleep apnea).
תנגודת לאינסולין - הגדרות
תנגודת לאינסולין מוגדרת כמצב בו יש ייצור אינסולין, אך הגוף אינו מנצל אותו כראוי. כתוצאה מכך, הגלוקוז מצטבר בזרם הדם במקום להיספג אל תוך התאים וזה מוביל לסוכרת מבוגרים או קדם סוכרת. במרבית המקרים החולה אינו יודע שיש לו תנגודת לאינסולין עד אשר מתפרצת הסוכרת.
בתנגודת לאינסולין, תאי השרירים, השומן והכבד אינם מגיבים בצורה נאותה לאינסולין וכך מונעים את ספיגת הגלוקוז מן הדם אל תוך התאים. התוצאה היא הפרשת אינסולין מוגברת. תאי הלבלב מנסים לשווא לעמוד בקצב הדרישות החדשות. כל עוד תאי הלבלב עומדים במשימה, רמות הגלוקוז נשארות בטווח התקין. לאורך זמן, התנגודת לאינסולין עלולה להוביל לסוכרת מבוגרים, עקב הצטברות עודפי הגלוקוז בזרם הדם.
תנגודת לאינסולין - הגורמים
למרות שעדיין לא ידועים הגורמים המדויקים, מניחים כי עודף משקל והיעדר פעילות גופנית בעלי תרומה משמעותית.
עודף משקל ובעיקר השמנת בטן הם הגורם העיקרי לתנגודת לאינסולין. כיום יודעים כי רקמת השומן המצטברת מסביב לבטן בעלת פעילות הורמונאלית ודלקתית וכך מובילה לתנגודת לאינסולין, חוסר איזון בפרופיל שומני נדם, יתר לחץ דם ומחלות לב כלילות.
השומן מסביב לבטן מעודד התפתחות דלקת כרונית שאינה בעלת תסמינים וסימנים ועלולה לגרום נזק מהותי לגוף. בתורה הדלקת תורמת להתפתחות תנגודת לאינסולין, סוכרת מבוגרים ומחלות לב כליליות. מחקרים מראים כי ירידה במשקל משפרת את התנגודת לאינסולין ומונעת או מעכבת התפתחות סוכרת מבוגרים.
היעדר פעילות גופנית קשור לתנגודת לאינסולין. השרירים הם עיקר שורפי הגלוקוז. באופן תקין שיירים פעילים שורפים את מחסני הגלוקוז שלהם וממלאים אותם מחדש וכך משמרים את רמות הגלוקוז מאוזנות. מחקרים מראים כי לאחר פעילות גופנית השרירים הופכים לרגישים יותר אינסולין וכך התנגודת נסוגה. הפעילות הפיזית מסייעת לשרירים לספוג יותר גלוקוז ללא הצורך בהפרשת אינסולין. ככל שיש יותר קמת שריר בגוף, כך יש יותר שריפת גלוקוז לצורכי אנרגיה וכך רמות הגלוקוז יותר מאוזנות.
גורמים נוספים לתנגודת לאינסולין – הורמונים, סטרואידים, תרופות, גיל מבוגר, הפרעות שינה ועישון.
תנגודת לאינסולין - השלכות
ככל שרמות האינסולין גבוהות יותר יש עליה בתיאבון, עליה במשקל בעיקר מסביב לבטן, הדלקת מתחזקת, עולה העומס החמצוני, לחץ הדם עולה, שומני הדם עולים בעיקר הטריגליצרידים עולים, הכולסטרול מסוג
HDL יורד, הדם הופך להיות סמיך יותר וכך עולה הסיכון למחלות לב, סוכרת מבוגרים, סרטן, אלצהיימר ודיכאון.
ברב המקרים לתנגודת לאינסולין אין תסמינים
. השמנת בטן, עייפות לאחר ארוחות, תשוקה למתוק, עלייה ברמות הטריגליצרידים, ירידה ב –
HDL, עלייה בלחץ הדם, הפרעות קרישת הדם ועלייה בסמני הדלקת עלולים להצביע על תנגודת לאינסולין.
תסמונת מטבולית - נזקים
במחקרים שנעשו הן בחיות והן בבני אדם, נמצא גם ייצור יתר של כולסטרול מסוג
VLDL. כולסטרול זה מיוצר ככל הנראה ע"י הכבד והוא הגורם לכך שרמות הטריגליצרידים מתחילות לטפס מעלה. במקביל לעודף ייצור כולסטרול זה, קורה גם שיבוש מטבולי במבנה הכולסטרול הטוב וכך רמותיו מתחילות לרדת.
עודף משקל מהווה אף הוא גורם סיכון מרכזי בתסמונת המטבולית. ככל הנראה תאי השומן והשרירים בבעלי עודף משקל הופכים למוקדים מאוד פעילים לאחסון שומנים, הגדלת רקמת השומן ובעיקר אחסון מוגבר של טריגליצרידים. צעדים אלה מחריפים אף יותר את התנגודת לאינסולין ובעלי השלכות בריאותיות הרסניות.
הצטברות עודפי השומנים באזור המרכזי מסביב לבטן הופכת למוקד עיקרי לייצור חומרים מעודדי דלקת. חומרים אלה מעלים את רמות הנתרן והמים בנוזל הדם. הדלקת הכרונית בשילוב עודפי האינסולין המגבירים התכווצות יתר של כלי הדם, גורמים לכך שערכי לחץ הדם מתחילים לעלות.
הדלקת הכרונית מחמירה את התנגודת לאינסולין וייצור יתר של שומנים ואחסונם במחסני הטריגליצרידים. בנוסף, מרכיבי הדלקת מגבירים את קרישת הדם ומאיצים תהליכים טרמבוטיים.
תסמונת מטבולית – אוכלוסיות בסיכון
בארה"ב התסמונת שכיחה יותר בקרב אפרו אמריקאים ומקסיקנים. בעולם בדרום אסיה יש שכיחות גבוהה יותר. סוכרתיים או בעלי קירבה משפחתית לחולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לתסמונת המטבולית. כמו כן, נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות.
תסמונת מטבולית – מה מרגישים
ברב המקרים לתסמונת המטבולית אין כל תסמין או סימן, למעט השמנת בטן. עלולים להופיע תסמיני סוכרת כגון צמאה, השתנה בעיקר בלילה, עייפות וטשטוש ראיה. במידה ויש לחץ דם גבוה, בעיקר בשלביו הראשונים עלולה להופיע סחרחורת, כאבי ראש או דימומים מן האף.
תסמונת מטבולית – הטיפול הקונבנציונאלי
מטרות הטיפול הן מניעת סיבוכי התסמונת המטבולית – אירועי לב ומוח וסוכרת.
הטיפול התרופתי מיועד לשליטה בגורמי הסיכון השונים – יתר לחץ דם, עודפי שומנים בדם, חוסר איזון גלקימי ודילול דם.
שינויים באורח החיים הם תמיד השלב הראשון בטיפול בתסמונת המטבולית – ירידה במשקל, פעילות גופנית, הפסקת עישון ותזונה מיטיבה עם הלב.
תסמונת מטבולית – הטיפול הנטורופתי
התסמונת המטבולית הנה מצב של היעדר איזון מטבולי ומחייבת התייחסות משולבת. יש להתייחס לגורמים הספציפיים אשר הובלו לתנגודת לאינסולין – האם מדובר בתזונה לקויה, היעדר אקטיביות או עודף משקל תחלואתי. כמו כן, יש להתייחס לגורמי סיכון נוספים, נוכחות שומנים בדם, עלייה ברמות לחץ הדם, עלייה במדדי הדלקת ועוד
.
הטיפול הנטורופתי בתסמונת המטבולית מבוסס על ניסיון קליני עשיר ומטרתו לשפר את תגובת התאים לאינסולין, להביא לירידה במשקל, לאזן את רמות לחץ הדם ואת רמות שומני הדם.
התוכנית הטיפולית משלבת בנוסף להמלצות תזונתיות גם המלצות להגברת האקטיביות בחיי היומיום. כמו כן, התוכנית מתייחסת גם למרכיב המתח בחיי המטופל באמצעות תרגילי נשימה, דמיון מודרך ומדיטציה
.
תסמונת מטבולית - האם ניתן לשלב טיפול נטורופתי עם טיפול קונבנציונאלי?
בהחלט כן - ואף מומלץ.
טיפול נטורופתי משתלב עם כל טיפול קונבנציונאלי תרופתי ועשוי להגביר את ההשפעה של התרופות על רמות הגלוקוז והאינסולין בדם. ההמלצות לפעילות גופנית ולתרגילי הרפיה מעצימות את הטיפול התרופתי ומובילות לתוצאות טובות יותר
.
ביבליוגרפיה:
